הקשיבו לקול הפנימי שלכם

  לימפואדנופתיה 
  מה זה בכלל?
מאיפה זה הגיע אלי?
כבר שמונה חודשים שאני מסתובבת עם בלוטות לימפה נפוחות בצוואר,שדי השתגעו
חלקם מתנפחות לגודל של מישמש בשל,כמו שחטפתי חזרת ,ואחרי מספר שבועות הן נספגות להן,אבל לא ממש חוזרות לנורמה.ושוב במקום אחר בלוטה אחרת תופסת תאוצה ומתנפחת לה.....וכך חוזר חלילה.
הרופאים לא ממש יודעים מה זה, ולמה לשייך את זה.ואני חיה במין מצב לא ברור ולא מוגדר.
נכון,הבלוטות לא מתנהגות בצורה נורמלית,אבל חשוב להסיר כל ספק ולשלול בעייה קשה יותר.ולכן הרופאים התעקשו שאעבור ביופסיה של הבלוטה.
ואז כבר נכנסתי לסידרה שלמה של בדיקות שחזרו על עצמן. רופאים ובתי חולים .כל זאת על מנת בסופו של דבר שיוחלט חד משמעית באיזו צורה עלי לעבור את הביופסיה. 
בסופו של דבר מצאתי את עצמי מתאשפזת במחלקת א.א.ג. בביח בילינסון.ועוברת ניתוח  בהרדמה מלאה שבו הוצאו שתי בלוטות לימפה,שנילקחו לבדיקה היטולוגית כלומר בדיקת הריקמה על מנת לשלול ממאירות וכדי לבדוק את מהותן.
אז אני מחכה......
בינתיים השתחררתי לביתי לאחר שתי לילות בביח עם מכתב שחרור.
אך בערב עלה לי החום, דבר די שכיח אחרי ניתוח,,אך מה לעשות כשבמכתב השחרור נאמר במפורש שאם עולה חום או שיש אודם ו או הפרשה עלי להגיע למיון.
האם עכשיו ללכת למיון?
חיכיתי לבקר,בינתיים החום ירד עם אקמול ולא חזר שוב עד הבקר.אך חוש האחריות שלי אמר לכי להבדק ע"י רופאת המשפחה שלך היא בוודאי תתן לך עצה מועילה. רצה הגורל והיא לא היתה, ומחליפה שלה לא נתנה תשובה חד משמעית
התיעצתי עם האחות שיעצה לי כן ללכת למיון כי אולי סיבת החום היא לא הניתוח וכדי לבדוק זאת,התיעצתי עם אחות אחרת שאמרה כל הרופאים ישלחו אותך למיון אף אחד לא יקח על עצמו את האחריות.אבל תחכי ותראי מה קורה ואם החום  חוזר, ואז תחליטי.
החלטתי להמתין ולראות מה קורה.
תמיד אפשר להגיע למיון אם צריך
והיום עם כל שפעת החזירים ושאר המחלות שמסתובבות באוויר ובעיקר במיון,עדיף לא להגיע לשם.

אנחנו החולים הכרוניים עומדים כל הזמן עם התלבטויות כאלה ואחרות לגבי מצבנו ומה כדאי ונכון עכשיו לעשות. הרופאים נותנים את הדיאגנוזה שלהם לאור הבדיקות האוביקטיביות אותם הם לקחו כמו בדיקות דם,אולטראסאונד,צילומים וכו.
אבל לנו לחולים יש את הגלאי האמיתי והחשוב ביותר.והוא נימצא בדרך כלל בבטן.אנחנו קוראים לו "תחושת בטן" " אינטואיציה" "הקול הפנימי"
לא חשוב איך ניקרא לו הוא נמצא בתוכנו ואנחנו מחוייבים להקשיב לו.ואם נקשיב היטב נוכל לדעת מה עלינו לעשות, מתי ואיך
הוא מעיין מצפן שמורה לנו את הדרך.הוא בעצם זה שגורם לנו לעשות או לא לעשות.
לא תמיד אנחנו מקשיבים לו כי אנחנו לא תמיד לגמרי סומכים על עצמנו.
ואני אומרת,כדאי לבדוק את כל האופציות שעומדות לפנינו,אך לאחר שבדקנו הכל כדאי לשבת בשקט עם עצמנו ותת לקול הפנמי הזה לדבר ,ולהקשיב לו.כי הוא שיתן לנו את התשובה הנכונה לנו .ולנו בלבד.זה לא אומר שהיא תהיה נכונה למישהו אחר.
לכל אחד יש את הקול הפנימי שלו וחשוב לעשות איתו דיאלוג מידי פעם ולהקשיב.

לפרחי הבאך יש תמצית המיועדת לעזור לנו למצוא ולהקשיב לקול הפנימי הזה היא נקראת CERATO -בת עופרית-כשהגענו לעולם קבלנו את האפשרות לדעת מתוך עצמנו מה נכון ומה מתאים לנו.הקול הפנימי הוא למעשה אותו חיבור לחלק הרוחני היודע כל הנצחי שלנו.
הוא נקרא האני העליון האני החכם,אותו חלק שהוא מעבר לאני הגשמי שמחובר לרוח שלנו.
הקול הזה יכול לספק לנו מענה לשאלות שעולות במהלך הדרך של החיים שלנו. תפקידו לעזור לנו להגיע למימוש עצמי.
הדיאלוג הפנימי שלנו שהוא מעבר למה שקורה בחוץ.חלקנו שומעים קול וחלקנו פשוט מבינים את הדברים, זוהי בעצם ידיעה.זהו קול שמלווה קול שמנחה.
זה הוא קול שנולדים איתו.

  הקשיבו לקול הפנימי שלכם.הוא שם בשביל לעזור לכם למצוא את הדרך    הנכונה ביותר עבורכם.