מהי מחלה

                                על פי תורתו של ד"ר אדוארד באך  {1886-1936}

  המחלה היא בעצם השלב האחרון בתהליך ממושך הקורה בגופנו.תהליך המערב פעולה של כוחות עמוקים וארוכי טווח. גם אם הטיפול הצליח,ההצלחה היא זמנית,כיוון שמקור הבעייה לא הוסר.המחלה היא תוצאה של קונפליקט בין הרוח לנפש ולעולם לא תעלם,אלא דרך מאמצים נפשיים רוחניים.הראייה,כל המחלות לא נעלמות אנחנו לא ממש מבריאים אלא הסימפטומים מורגעים.ויש תחושת הקלה עד להתפרצות הבאה.
כאשר אנו מכירים בכוחם של הכוחות הנפשיים והרוחניים אשר גורמים למחלה,ננסה לנטרל אותם,ואז הבריאות תשתפר,ובסוף התהליך,תעלם המחלה.זוהי ההחלמה האמיתית,ע"י תקיפת השורש,מקום משכנם האמיתי של הסיבות לסבל.
המדע אינו מסוגל להסביר את כל התופעות הפסיכולוגיות, מדוע אנשים מסויימים לוקים במחלה מסויימת ואחרים לא , כשהם בעצם כולם חשופים לאותם גורמים אובייקטיבים שגורמים למחלה.
 הסיבה האמיתית למחלה נעוצה באישיות שלנו ולפיכך היא בתחום שליטתתנו. ולכן, אנחנו יכולים להסתובב ללא פחד וחשש ולדעת כי התרופה למחלה נמצאת בתוכנו.החובה של אומנות הריפוי היא לעזור לנו לרכוש ידע ואמצעים להתגבר על המחלות שלנו.בין אם התרופות שנשתמש יהיו מפרחים או עשבים בבתי מרקחת של טבע.אנו צריכים להתאמן על פיתוח שלום שלווה והרמוניה פנימית,אינדיווידואליות, נחישות ודבקות במטרה.
אנו צריכם להבין כי דאגה וחיפזון לא עוזרים לנו להשיג את מה שבאמת חשוב לחולים .שלוות נפש והרמוניה פנימית הם העזרים המשמעותיים ביותר להחלמה. כאשר המחלה רק מתחילה התרופה הטובה ביותר למנוע את התפתחותה ,היא פשוט כמה שעות של מנוחה טוטלית.
ההסתכלות שלנו על החיים תלויה בקירבה של האישיות שלנו לנפש. הידע של האמת נותן לנו את תחושת הביטחון הוודאית כי למרות שמצבים קיומיים מסויימים נראים טרגיים, בעצם שלבי ההתפתחות, וגם המחלות באותה מסגרת,באות כדי לעזור לנו לפתח את הטוב האולטימטיבי שבנו וההתקדמות שלנו.
חשוב לפתח אינדיווידואליות-שחרור מהשפעות ארציות מצד גורמים שונים. אנחנו צריכים להשמר ולאפשר לאלו שסביבנו את החופש שלהם. לא משנה מה מידת ההתפתחות הספירוטואלית שלהם.
הפיתוח של האהבה מביא אותנו להכרה באחדות בכך שלכל אחד מאיתנו וכולנו ביחד מהווים חלק מיצירה אחת גדולה
על מנת להגיע לריפוי מושלם,אין להסתפק בטיפול בגוף בלבד.יש לספק לגוף את הטיפול הטוב ביותר ביותר שקיים.ובאותה מידה להקדיש את מירב המאמץ לאתר ולתקן את אותה הבעייה שיצרה את המחלה.
החלמה שלמה ומלאה יכולה לבוא רק מבפנים,מתוך הנפש עצמה, אם נאפשר זאת,הנפש תהיה שרויה בהרמוניה.ניתן להשיג מצב של הרמוניה ע" שלווה ומדיטציה,בדרך זו נוכל להקשיב לאינטואיציה שלנו,שתעזור לנו להגיע לשאלות ותשובות לגבי עצמנו ותדריך אותנו לדרך הנכונה לנו.
המחלות עצמן יצביעו לנו על הכיוון הנכון בו עלינו לחפש. הלב ,מקור החיים משכן האהבה.כאשר יש בעייה בלב זה יכול להצביע על חוסר פתיחות או שימוש מוטעה באהבה.הגב מעניק לנו זקיפות קומה וכבוד,מעניק לנו תמיכה וכח, ובכל זאת מיליוני אנשים סובלים מכאבי גב.הגב מיצג את הלא מודע שם אנו נוטשים את הרגשות ואת הצרות שאיננו רוצים להתמודד איתם.אנחנו לחוצים ולחץ הדם עולה.ואלה הם רק חלק מהדוגמאות.
דבר נוסף הוא להניח את הפחד בצד,הפחד ממחלה התפתח עד שהוא נעשה בעל פוטנציאל לנזק משמעותי,בגלל שהוא פותח את הדלת לאותם דברים,שמהם אנחנו פוחדים ומאפשר להם לחדור לתוכנו.פחד הוא למעשה ביטוי להתרכזות באני,כי כשאני עסוק באחר,אין לי זמן לפחד ממחלות.הפחד גורם להתעצמות המחלה

                            ובראייה אישית שלי

     מתוך מקום של נסיון, כשאני מנסה לברר לעצמי ,מהי מחלה? אני מאמינה שזה מקום של חוסר הקשבה עצמי.חוסר הקשבה לנפש ,לגוף, לרגשות, לנשמה.כשאני נמצאת במקום מאוזן ואני מקשיבה לגופי,אני אוכלת כשאני רעבה-ולא מחכה לילדים, לאורחים ,לבעל. אני נחה כשאני עייפה- ולא רק לאחר שסימתי את כל "המטלות" שממילא לא נגמרות .אני צוחקת בפה מלא -מבדיחה טובה.אני בוכה בכי מלא ולא עצור בסצנת דרמה בסרט טוב. או כשמישהו ריגש אותי.ואני מתכסה בשמיכה בסרט אימה.אני מרגישה -ואני נותנת לזה ביטוי.

  המחלה מתחילה לקנן בתוכנו עוד הרבה לפני שאנחנו יודעים. היא חיה בפנים ומאותתת. לרוב אלה סימנים שאנחנו משתיקים עם אקמול, או מתיחסים אליהם כלאחר יד ועוברים הלאה. זה יכול לבוא לידי ביטוי ככעס עצור על בין זוג או תסכול בעבודה, הלחץ בבקר כדי להספיק להגיע בזמן.הרצון להיות בשליטה כל הזמן ועל הכל. זה אורח החיים והמירדף המטורף אחרי....לא תמיד ברור לנו אחרי מה.כי הרי הכל פה. אבל אין לנו זמן ויכולת לראות  ולהנות ממה שיש.אנחנו לא מודעים ולא חשים ברגשות העצורים בתוכנו.
 מהר מאוד אנחנו מתרגלים לכאב הראש שמתנחל לו פעמיים בשבוע ,ורואים בו אורח קבוע,ואם הוא התאחר אנחנו דואגים .כי הוא מזכיר לנו לקחת אקמול,ונותן לנו לגיטימציה להכנס למיטה למרות שבמטבח מהפכה וארוחת הערב לא מוכנה.וזה לא משנה אם אנחנו גבר או אישה.אנחנו לא מרשים לעצמנו לעשות סתם אתנחתא בלי סיבה.ולבלות את הבקר בבטלה ללא מטרה.
נכון,לפעמים אנחנו כן עוצרים ואפילו מתפנקים.אבל עם איזו כמות של רגשות אשם

     אז אם הדברים הללו דיברו אליכם, אפילו טיפה.תעשו לעצמכם טובה ,
         קחו אתנחתא, תנשמו עמוק.ותחשבו על משהו קטן שיכול לעשות לכם       כרגע טוב.

                                               תרגעו ותהנו!

                

                               

 

 

 

 

 

 

 

 

.